המרחב הציבורי כמרחב פרטי. העיר כמרחב רווי ומלא בהזדמנויות לקיום פעולות ביתיות ואישיות, החיים האישיים שמתקיימים הלכה למעשה במרחב הציבורי, השיתופי והעירוני. העיר כמקום בו כל אדם יוכל להתקיים כאילו היה בביתו שלו. מה היה קורה אז. האם היינו יוצאים בפיג'מה לרחוב. האם היינו שוטפים פנים ומצחצחים שיניים בבירזיות. האם היינו מתקלחים במיזרקות, מבשלים ארוחות בפארקים וישנים במדשאות ? אין לדעת

כל שכן חובה עלינו כאדריכלים ואנשי תרבות לבחון את המתחים בין הפרטי והכללי. האישי והציבורי. היחידני והשיתופי, הביתי והעירוני, הפנימי והחיצוני. כאשר לנגד עיננו עומדת באופן מתמיד כוחה האינסופי של הדינמיות של החיים והשתנות ההרגלים והצרכים האנושיים בכל יום ויום. בפרויקט הנ''ל נעשה תהליך חברתי ותרבותי מקיף שכלל מיפוי, מחקר, יציאה לרחוב, שיתוף ושייח עם עוברי אורח במרחב הציבורי העירוני. הן על ידי מעקב אחר חפצים המונחים ברחוב שעלולים לשמש כמצע לשימוש פרטי והן על ידי שיתוף הציבור. הפרויקט התרכז בנושא השינה במרחב העירוני ואיך ניתן לקיימה ברחבי העיר. אם נתייחס לאנשים החיים ברחוב, עבורם כל שפת מדרכה יכולה לשמש מקום בו יוכלו ללכת לישון. כל ספסל ותחנת אוטובוס עבורם הם כמרחבים אשר יכולים לשמש למגוון מטרות נוספות להבדיל מהשימושים שרוב בני האדם החיים בעיר מייחסים לאותו מרחב כשהם מגיעים אליו. כשבדרך כלל הגעה למרחב מסויים הינה קודמת מטרה שלשמה היא התבצעה

אותם דיירי הרחוב מתייחסים למרחב בדרך שונה ורואים את המרחב בדרך שונה משאר עוברי האורח. עבורם העיר היא מרחב בו יוכלו להשתמש בכל פרט ופרט, מהקטן ועד לגדול, ככל העולה על רוחם. במקרה זה הפרויקט התמקד בנושא השינה ואיך הדבר יכול לבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי עבור אנשים החיים בבית פרטיים. המחקר החל במיפוי ראשוני של המרחב אותו אדם ממלא כאשר הוא הולך לישון בהתחשב בכך שהוא עלול לפרוש ידיו ורגליו להנה ולהנה. להתהפך מצד אחד למשנהו או להרים רגליו וידיו כלפי מעלה. לאחר המיפוי בוצע שיטוט במרחב הציבורי במטרה לאתר מרחבים שיוכלו לשמש מרחבים בהם יתקיימו אמות המידה שיתאימו לאדם הממוצע ללכת לישון במרחב. כל שכן שיוכל גם להסתובב על צידו. להרים רגליים או להימתח כשהוא מתעורר משנתו. הפרויקט נעשה בירושלים

​