הבית הישראלי נולד בתחילה כרעיון ציוני שיבוא לידי ביטוי בהתיישבות צמודת קונספט. עם השנים השתנה הבית הישראלי ועבר אבולוציה הדרגתית ובחינה מחודשת של מערכות יחסים בין חללים. ניתן להתבונן על קונספציות העבר המשוייכות לארכיטקטורה הסוציאלית בה רבים מהחללים בבית היו שיתופיים לקהילה אותה הבית שירת. לדוגמא, חדר האוכל בקיבוצים, בתי ילדים ובתי כנסת שהיו בדרך כלל ממוקמים במרכז המרחב ההתיישבותי. כמו כן היתה הסביבה מורכבת מתפיסה בה אנשים מבלים את מרבית זמנם מחוץ לבית המגורים וכי הבית הפרטי היה מקום בו שוהים בעיקר בשעות הערב או בלילה. עם הזמן התפתח הבית ושגרת האדם העיברי שרוב יומו עסק במלאכת פרנסתו קיבלה אווירה חדשה בה יכול הוא להישאר יותר זמן בבית ולפתח מלאכות חדשות שניתן לבצע מהבית. בכך הפך הבית למקום בו שוהים יותר זמן ביממה ומן הנדרש שחלוקת החללים שבו תקבל מראה חדש ורענן יותר המותאם לדורנו כיום. אציין לדוגמא את חלוקת החללים בבית שמגדירה את מערכות היחסים מחדש בבית ובכך מייצרת תסריט אנושי ביתי חדש. מובאת בזאת דוגמא לבית כזה. בית שבכניסה אליו חיש מהר נבלעים לתוך מרחב שהוא בין סלון למטבח, מרחב שהוא גם וגם, שמערבב את שני המרחבים ביחד ומבטא את מרחב קבלת הפנים והאורחים בבית כמרחב בו יוגשו מזון ומשקה היישר מהמטבח. בסמוך אליו תתקיים מערכת יחסים נוספת ששואפת היא תמיד להיות מושלמת והיא האיזון בין הפנים והחוץ ואיך אלו מקיימים את החוויה האדריכלית האנושית. המשך הבית יוביל בדרך של הסתר וגילוי לאיזור חדרי המגורים, ששם גם ימוקמו חדרי הרחצה. החזית בדרך כלל תקיים מאזן של בין שלושים עד חמישים אחוזים של פתחים. בפרויקט זה מתקיים מאזן של כחמישים אחוז מפתחים בחזית באופן ייחודי. במבנה זה אין עמודים בקירות החיצונים והחזית היא קיר מסך. הקונטרוקציה שמחזיקה את החזית היא בפנים המבנה, בגרעין בלבד. כך למעשה מתחברת השאיפה התכנונית והעיצובית של החללים הפנימיים בזיקה מושלמת למערך ההנדסי בבניין. בכך תיעטף קונספציית המגורית במכלול מרכיבים שמקיימים מערכות יחסים חדשות ומגוונות המותאמות לבית הישראלי כפי שאנו מכירים כיום. מי ייתן ונלמד באופן מתמיד את הדרך בה אנו חיים ואיך וכיצד אנו חיים את חיינו

​